אבחון אמיתי של מצב כלי הדם דורש הסתכלות ישירה על הדופן הפנימית של העורקים, מה שנקרא האנדותל. ד"ר גיל שחר מדגיש שבדיקות דם רגילות לא משקפות בכלל את המצב הפיזי של כלי הדם.

כדי לקבל תמונה מלאה, צריך לעשות סריקת אולטרסאונד ייעודית לעורקי הצוואר (CIMT). הסריקה נותנת מדד אובייקטיבי לעובי הדופן, לנוכחות של הצרויות ולהתפתחות מוקדמת של טרשת עורקים, עוד לפני שמרגישים תסמינים. היא לא פולשנית, אבל היא לא ניתנת באופן שגרתי בקופות החולים. לכן מומלץ לעשות אותה באופן פרטי פעם בשנה מגיל 40, או מוקדם יותר כשיש סיכון מוגבר.

כולסטרול מחומצן הוא LDL שעבר תהליך של חמצון. LDL כשלעצמו אינו "רע". זו מולקולה חיונית שמעבירה כולסטרול לתאים. הבעיה מתחילה כשה-LDL מתחמצן, במיוחד כשהסוכר בדם גבוה לאורך זמן. יש בדיקת מעבדה ל-LDL מחומצן (oxidized LDL), אבל היא לא נעשית באופן שגרתי.

חשוב לדעת שגם אדם שהכולסטרול שלו תקין בבדיקות יכול לסבול מהיצרות עורקים. לכן אי אפשר לאבחן נזק לכלי הדם רק לפי הכולסטרול. צריך גם הסתכלות ישירה, בסריקת אולטרסאונד.

על סמך מחקרים קליניים ותצפיות רחבות, ד"ר גיל שחר ממליץ על שני תוספים טבעיים עיקריים: מיצוי ליקוריץ ושמן קצח מרוכז.

מיצוי הליקוריץ נחקר בטכניון על ידי פרופ' מיכאל אבירם. במחקר נמצא שהוא מעכב את חמצון הכולסטרול ביותר מ-50%, וכך מפחית את הסיכוי שהכולסטרול ישקע בדופן כלי הדם.

שמן הקצח המרוכז, ובמיוחד שמן שמכיל לפחות 3% תימוקווינון, פועל בכמה דרכים. הוא נוגד דלקת, מסייע לאיזון לחץ הדם ותומך בתפקוד הכבד. הוא תורם גם לשמירה על פלורת המעי, שמחזקת את מערכת החיסון ואת יציבות מערכת העיכול.

לגבי שילוב עם תרופות: במקרה של טיפול תרופתי קבוע, מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל. בליקוריץ יש חומר בשם גליציריזין, שיכול להעלות לחץ דם אצל חלק מהאנשים. לכן ההמלצה היא למדוד לחץ דם לפני תחילת השימוש ושוב אחרי שבוע. ברוב המקרים לא צפויה עלייה, כי במיצוי האיכותי שנבדק הגליציריזין נמצא בריכוז של פחות מ-1%.

לפי ד"ר שחר, שמן הקצח לא גורם לירידה חדה בלחץ הדם, ולכן הוא מתאים גם לאנשים עם לחץ דם נמוך.

לסיכום, התוספים האלה לא "מנקים" את הכולסטרול שכבר שקע. הם משנים את מאזן השקיעה: פחות כולסטרול מחומצן, ויותר ניקוי על ידי ה-HDL.

הבדיקות השגרתיות בקופות החולים, כמו פרופיל שומנים, סוכר בצום והמוגלובין A1C, נותנות תמונה כללית של הרכב הדם, אבל לא מראות מה קורה בגוף בפועל. הן לא מזהות תהליכי חמצון של הכולסטרול ולא מזהות שקיעה של שומנים בכלי הדם. בדרך כלל הן גם לא מגלות כבד שומני לפני שיש נזק מתקדם.

לכן, כדי לזהות מוקדם נזק מצטבר או סיכון מתפתח, כדאי לעשות בדיקות מתקדמות יותר:

1. סריקת אולטרסאונד לעורקי הצוואר (CIMT): מזהה את עובי דופן העורק, הצרויות, זרימת דם מערבולית ונטייה לטרשת עורקים, גם אצל אנשים שנראים בריאים. זו סריקה לא פולשנית שנותנת מדד אובייקטיבי למצב כלי הדם, ואפשר לחזור עליה כל שנה או חצי שנה למעקב. היא לא ניתנת בקופות כחלק מבדיקות המניעה.
2. סריקת אולטרסאונד לכבד שומני: בדיקות דם בדרך כלל לא מגלות כבד שומני עד שהכבד כבר סובל מדלקת או מפגיעה (ALT/AST/GGT). הדרך המדויקת לאבחן כבד שומני היא סריקת אולטרסאונד ברזולוציה גבוהה. היא נותנת ציון מספרי מדויק ומאפשרת מעקב לאורך זמן.
3. Oxidized LDL: בדיקת דם מתקדמת שמודדת את רמת הכולסטרול המחומצן, ולא רק את ה-LDL הרגיל. אפשר לעשות אותה במעבדות פרטיות, אבל היא לא ניתנת בקופות. היא מתאימה במיוחד למי שיש להם A1C גבוה או היסטוריה משפחתית של מחלות לב.
4. Lp(a): ליפופרוטאין(a) הוא מדד חשוב שלא נבדק באופן שגרתי, אבל הוא קשור לסיכון מוגבר לטרשת עורקים. זה פרופיל שומני גנטי שקשה להשפיע עליו בתזונה, אבל יש לו משמעות בהערכת הסיכון.

לסיכום, בדיקות הדם הרגילות מראות רמות של חומרים מסוימים בדם, אבל לא משקפות את הבריאות של כלי הדם והכבד. רק בדיקות הדמיה ובדיקות ייעודיות יכולות לזהות נזק לפני שמתפתחת מחלה.