מבצע מגנזיום ביסגליצינאט

רון יפה מציין מספר סיבות קריטיות שגורמות לכך שגם אנשים בריאים סובלים מחוסר:

• התרוקנות האדמה והמים: המזון שלנו גדל על אדמה עניה במינרלים ומושקה במים מותפלים (חסרי מגנזיום). אפילו אגוזי ברזיל, שפעם היו עשירים בסלניום ומגנזיום, מכילים היום שבריר מהכמות שהייתה בהם בעבר.
• שודדי מגנזיום: סוכר לבן ומזון מעובד דורשים מהגוף לנצל מאגרי מגנזיום כדי לעבד אותם. כל פרוסת עוגה היא "קנס" מגנזיום לגוף.
• סטרס כרוני: בזמן לחץ, הגוף מייצר קורטיזול. תהליך הייצור הזה דורש מגנזיום, ולכן אנשים לחוצים "שורפים" את המגנזיום שלהם במהירות.
• תרופות: סותרי חומצה (כמו אומפרדקס), גלולות למניעת הריון, אנטיביוטיקה ומשתנים גורמים להפרשה מוגברת של המינרל מהגוף.

ממש לא. זהו אחד המיתוסים הגדולים שהרצאה מנפצת.

• רק 1% מהמגנזיום נמצא בדם (בסרום).
• 99% מהמגנזיום נמצא בתוך התאים, בעצמות (60%) ובשרירים (39%). הגוף יעשה הכל כדי לשמור על רמה תקינה בדם (כדי שהלב ימשיך לפעום), גם אם זה אומר "לשדוד" את המגנזיום מהתאים והעצמות. לכן, בדיקת דם רגילה היא אינדיקטור גרוע מאוד למצב המאגרים האמיתי.

לא בהכרח. יש להבדיל בין המשקל הכולל של הכמוסה לבין מגנזיום אלמנטלי (המגנזיום הנקי שהגוף באמת סופג).

• זמינות ביולוגית: מגנזיום חייב להיות קשור למולקולה אחרת (כמו ציטראט, גליצינאט או אוקסיד) כדי להיספג.
• תופעות לוואי: סוגים שנספגים פחות טוב (כמו אוקסיד) נוטים לגרום לשלשולים במינונים גבוהים, כי המגנזיום נשאר במעי ומושך נוזלים.

טבלת צריכה מומלצת (מגנזיום אלמנטלי):

הערה מההרצאה: ספורטאים או אנשים בסטרס קיצוני עשויים להזדקק למינונים גבוהים בהרבה (רון יפה ציין שהוא אישית צורך לעיתים 1200 מ"ג בימי אימון), אך זה חייב להיעשות בהדרגה ובהתאם לסוג המגנזיום.

 המרצה סקר את הראיות המדעיות לעומת המיתוסים:

• לחץ דם: יש הוכחות חזקות (מטא-אנליזה של 38 ניסויים) שמגנזיום עוזר להרפות את כלי הדם ולהוריד לחץ דם, במיוחד אצל מי שסובל מחוסר. ה-FDA אפילו מכיר בכך.
• מיגרנות: יעיל מאוד במינונים של 400-600 מ"ג, כיוון שהוא משפיע על כיווץ כלי דם במוח ותפקוד עצבי.
• סוכרת: משפר את הרגישות לאינסולין ואת מטבוליזם הגלוקוז.
• התכווצויות שרירים: למרות שזה השימוש הכי פופולרי, המחקרים לא תמיד חד-משמעיים. עם זאת, קלינית רואים שיפור רב אצל ספורטאים ונשים בהריון.

 רון מסביר שהמגנזיום פועל כ"מפתח" שמפעיל תהליכים עצביים:

• ייצור סרוטונין: כדי שהגוף יהפוך את חומצת האמינו טריפטופן ל"הורמון האושר" (סרוטונין), הוא זקוק למגנזיום כקו-פקטור (מסייע לאנזים). בלי מגנזיום, התהליך הזה פשוט לא עובד בצורה אופטימלית, מה שעלול להוביל לחרדה ודיכאון.
• ויסות מוליכים עצביים: הוא משפיע על המוליכות החשמלית במוח ועוזר לריכוז ולזיכרון.
• שינה: למרות שהמחקרים הקליניים אינם חד-משמעיים לגבי כולם, הניסיון הקליני מראה שמגנזיום משפר משמעותית את איכות השינה אצל מטופלים רבים בזכות הרפיית מערכת העצבים והשרירים.