כוחן של המילים

ענת מסבירה כי כוחה של המילה הוא חלק בלתי נפרד מההזנה שלנו. כל מילה שאנחנו אומרים לעצמנו או חושבים עליה משפיעה עלינו. כשאנחנו מתייחסים לאוכל, לעיתים אנחנו אומרים דבר והיפוכו, מה שמוביל לבלבול פנימי. מצד אחד, אנחנו מחפשים אהבה ונחמה ובכל מסיבת יום הולדת למשל אנו נוהגים לשיר כי “אין חגיגה בלי עוגה”, כאשר העוגה מצד אחד מחוברת במילים שמתארות אהבה, תשומת לב, זאת אומרת מילה שמתארת רגש שאנו זקוקים לו, מחוברת לעוגה, אבל מצד שני עוגה גם מחוברת למילים כמו אסור, משמין, מסרטן, כבד שומני, כלומר מילים שמתארות מצבים שאנו לא רוצים או מפחדים מהם. ניתן לטעות ולהסיק כי העוגה היא הבעיה. אך בתודעה מזינה אנו מגלים כי האוכל לא יודע להיות בעיה כמו גם הגוף והרגשות שלנו, אלא הבלבול שנוצר בחיבור ביניהם. באותו בלבול אנו מייצרים גם רגשות של אשמה ותסכול, כלומר אוכלים עוגה שמחוברת למילים שמתארות אהבה ורגש שאנחנו רוצים וביחד עם אותה אכילת עוגה מקבלים רגשות הפוכים מאהבה, של אשמה ותסכול.

“החיבור למילה משפיע מאוד על הדרך שבה המוח לומד. המוח, כמו גולם מחונן, הוא לומד דרך החזרתיות על הפעולות שלנו.

נתון חשוב הוא המחקר של גמישות המוח, שמצביע על העבודה שהמוח שלנו משתנה וגמיש בכל גיל. אבל אם אנחנו מאכילים את המוח באותה דרך ובאותן מילים ומחשבות, אנחנו למעשה מפספסים את היכולת הטבעית שלו להשתנות כל הזמן, ובכך להשפיע על איך שבאמת אנו רוצים להרגיש ולהיראות.

במסגרת תודעה מזינה, אנחנו שמים דגש על ההשפעה של השפה ועל האופן בו אנחנו מתייחסים לאוכל, אך זהו רק חלק מהלימוד. יש עוד אלמנטים שדרכם אנו מגלים את ה”חיבור החכם”, את הסטארט-אפ הטמון בנו.

למשל, אם נדבר בצורה גסה ולא נעימה לחברים שלנו, או לחלופין נחמיא להם, המילים שלנו ישפיעו על טיב האינטראקציה מולם. באופן דומה, כשאנחנו מדברים על האוכל, בין אם בצורה שלילית או חיובית, אנחנו משפיעים על הדרך שבה הוא ייכנס לגוף שלנו ועל איך שהוא ישפיע עלינו”.