תפריט
תפריט
מרווה רפואית הינה שיח נמוך ירוק-עד. מוצאו בחלק הצפוני של אגן הים התיכון.
שם הסוג הבוטני נגזר מהמילה הלטינית salvus, שמשמעותה ׳להציל׳.
כבר בעת העתיקה נכתב על הצמח, ״למה שאדם ימות, בעוד מרווה צומחת בגינתו?״
מרווה רפואית משמשת גם כצמח תבלין, להעשרת טעמם של משקאות ומזונות שונים, וכן כניחוח מבשם.
חלק הצמח בשימוש: עלווה.
רכיבים פעילים עיקריים
שמן נדיף (1-3% מסך הצמח; כולל מונוטרפנים [כ-10-60% α-thujone, כ-4-36% β-thujone, כ-5-20% camphor, כ-1-15% cineole], ססקוויטרפנים [α-humulene, β-caryophyllene, viridiflorol]), פנולים (כ-3.5% מסך הצמח, נגזרות caffeic acid, ביניהן עד 3.3% rosmarinic acid), טאנינים (2-8% מכלל הצמח, לא ברור כמה בעלים), חומרים מרירים – דיטרפנים (carnosic acid ונגזרתו carnosol, עד 3.5%), טריטרפנים (עד 3.5% ursolic acid, עד 0.4% oleanolic acid), פלבונואידים (כ-1.1% מסך הצמח, בעיקר luteolin, apigenin ונגזרותיהם), סטרולים (β-sitosterol, stigmasterol).
פעילות רפואית מוכחת מחקרית:
נוגד זיהום, פיטואסטרוגני, מייבש, ממריץ מרה, מפחית סוכר בדם, מפחית שומנים בדם.
דלקות גרון, דיספפסיה, הזעת יתר, תסמונת גיל המעבר (מנופאוזה), אל וסת (אמנוריאה), כאבי ווסת (דיסמנוריאה), תסמונת קדם וסתית (PMS), חולשה חיסונית, עודף שומנים בדם, סוכרת.
מחקר רב מרכזי רנדומלי וכפול סמיות (ספטמבר 2009) בחן את ההשפעה של תרסיס לגרון מקיפודנית (Echinacea spp) ומרווה רפואית (Salvia officinalis) לעומת תרסיס העשוי מכלורהקסידין ולידוקאין על כאבי גרון אקוטיים. במחקר השתתפו 154 מטופלים מעל גיל 12 הסובלים מכאבי גרון שהחלו במהלך עד 72 לפני תחילת הטיפול. המשתתפים התבקשו להשתמש בתרסיס לשני ריסוסים, כל שעתיים ועד 10 פעמים ביום, עד אשר התסמינים חולפים ועד 5 ימים מקסימום. במהלך 3 הימים הראשונים שני התרסיסים הראו יעילות דומה, ושניהם טיפלו בכאבי הגרון ביעילות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19748859
במאמר (יוני 2017) מוצגות אסטרטגיות הטיפול האינטגרטיביות המרכזיות העשויות לתרום לטיפול בבריאות האישה, כולל תסמונת השחלות הפוליציסטיות, גיל המעבר ואוסטאופורוזיס.
גיל המעבר:
במסגרת המאמר ישנו פירוט נרחב לגבי הטיפול ההורמונלי בגיל המעבר וכן פירוט הממצאים לגבי צמחי מרפא שנמצאו יעילים, כגון מרווה (Salvia officinalis) וקוהוש שחור (Cimicifuga racemosa), ואיזופלבונים מסויה (תזונה או תוסף) ומתלתן אדום.
אין ממצאים מספקים על מנת לקבוע יעילות של צמחי מרפא נוספים שנחקרו.
בנוסף, מוצגות העדויות לגבי ההשפעה המיטיבה של דיקור ושל טכניקות גוף-נפש.
Ring M. Women's Health: Polycystic Ovarian Syndrome, Menopause, and Osteoporosis. Prim Care. 2017 Jun;44(2):377-398.
בסקירה (2021) מוצגים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים בהתייחס לרכיבים צמחיים בעלי פוטנציאל לשימור בריאות העצם בקרב נשים במהלך או לאחר גיל המעבר. במסגרת הסקירה הממצאים מפורטים בחלוקה לרכיבים פיטואסטרוגנים: איזופלבונים בדגש על סויה ותלתן אדום (Trifolium pratense), אפימדיום ( Epimedium spp) וכשותנית (Humulus lupulus), וכן לרכיבים צמחיים נוספים כולל שזיפים מיובשים, שבטבט (Equisetum arvense), קוהוש שחור (Cimicifuga racemosa), מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) ועוד. החוקרים מציגים את מנגנוני הפעולה המרכזיים המעורבים בפעילות של רכיבים צמחיים אלה. מהסקירה עולה כי: קיימות עדויות קליניות המצביעות על ההשפעה המיטיבה של רכיבים אלה על מדדי בריאות העצם, כאשר איזופלבונים הינם הנחקרים ביותר. ספציפית, מחקרים אפידמיולוגיים וקליניים מצביעים על היתרון של צריכת סויה להפחתת הסיכון לשברים ולשיפור המטבוליזם בעצם בקרב נשים לאחר גיל המעבר. החוקרים מסכמים כי השימוש ברכיבים צמחיים עשירים בחומרים פעילים ביולוגית עשוי לתרום למניעה ולטיפול באוסטאופורוזיס.
מחקר קליני אקראי מבוקר וכפול סמיות (2009) בחן את יעילות נטילת המוצר הצמחי Myelophil בטיפול בתשישות כרונית. מילופיל היא מיצוי יבש (בצורת גרנולות) של אסטרגלוס ומרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) ביחסים שווים בפורמולה ובריכוז כולל של 66%. במחקר השתתפו 36 מבוגרים הסובלים מתשישות כרונית, אשר חולקו לשלוש קבוצות - שתי קבוצות התערבות, בהן קיבלו 3 או 6 גרם מילופיל ליום, וכן קבוצת ביקורת שנטלה פלסבו במשך ארבעה שבועות. בהשוואה לקבוצת הביקורת, במחקר זה נמצא כי כבר בנטילת מינון נמוך של 3 גרם ביום נראתה השפעה חיובית מובהקת על תסמיני התשישות (p<0.05). לא ניכרה השפעה מובהקת של הטיפול הצמחי על רמות הציטוקינים בסרום של הנבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19398067
יש לשלוח את הטופס
