צמח מטפס ממשפחת הפלפליים (Piperaceae). הפירות עוברים ייבוש בשמש או באמצעים תעשייתיים ומשמשים לבסוף כתבלין
הפלפל השחור גדל בשטחים נרחבים בדרום ומזרח אסיה ובאזורים טרופיים נוספים. הפרי המכונה “גרגר פלפל שחור” מתכווץ בייבוש לגרגר קטן בקוטר של כחמישה מילימטרים, שמכיל גרעין בודד שצבעו לאחר הבשלתו הוא אדום כהה.
הפלפל השחור מופק מפירות הבוסר הירוקים של צמח הפלפל. את הפרי מבשלים במים חמים במשך זמן קצר הן לשם ניקוי והן כהכנה לייבוש. החום גורם לדפנות התאים בפרי להתבקע, התבקעות זו מזרזת את פעילותם של האנזימים המשחימים בזמן הייבוש. את הפירות מייבשים בשמש או במכונה במשך מספר ימים, שבמהלכם משחיר הפרי סביב הגרעין ומצטמק לכדי שכבה דקה ומקומטת סביב הגרעין. לאחר הייבוש נקרא הפרי “גרגרי פלפל שחור”.
הפלפל השחור נודע והוערך מימי קדם בשל טעמו וסגולותיו הרפואיות;
שם מדעי: Piper nigrum.
מקורה של חריפות בטעמו של הפלפל נובע מתרכובת הפיפרין (piperine הנמצאת הן בפרי החיצוני והן בגרעין. ובשל חריפות זו הוא משמש כאחד התבלינים הפופולריים ביותר ברחבי העולם כולו.
גרגרי פלפל שחור נחשבים עוד מימי קדם ברפואה האיורוודית, והרפואה ההודית העתיקה של הודו. כתרופה לשלל מחלות עיכול עצירות, שלשול,אך גם כצמח יעיל לריפוי של כאב אוזניים, מחלות לב, בקע, צרידות, עקיצות חרקים, נדודי שינה, כאבי פרקים, בעיות כבד, מחלות ריאה, כיבי פה, שיזוף יתר, ריקבון שיניים וכאבי שיניים.
הרכיבים הפעילים העיקריים:
שמן נדיף הכולל מונוטרפנים, כגון, sabinene, beta-pinene, limonene, alpha-pinene, myrcene, נגזרות של מונוטרפנים: borneol, carvone, carvacrol, -cineol linalool ססקויטרפנים כגון, beta-carophyllene, humulene, beta-bisabolone, caryophyllene
פיפרין מעכב CYP3A4 ו- P-glycoprotein אנזימים חשובים למטבוליזם נמצא גם שפיפרין מגביר השפעה של כוכרכומין אצל בני אדם (4). וכן שהוא מגביר חדירות של יונים לתאי עצב הרגישים לחום ולכאב. בחלל הפה הוא פועל על קצות העצבים התחושתיים של העצב המשולש, trigeminal nerve.
פעילות רפואית מוכחת מחקרית:
חם, ממריץ, משפר פעילות של מערכת העיכול, מגביר הפרשת מיץ קיבה, מגרה את בלוטות הטעם, קרמינטיבי, סטימולנט, מגביר הזעה, אנטי בקטריאלי, דיורטי, מגביר תאבון, נוגד חמצון, נןגד כולרה, השמן הנדיף הוא אנטי פטרייתי.