מכל-כך הרבה סיבות:
ראשית, ברמה הבריאותית, דגי ים-צפוני שנחשבו בעבר למקור האידיאלי לאומגה 3, גדלים לרוב בסביבת גידול המכילה רעלנים ומתכות כבדות שכאמור, נוטים להצטבר ברקמת השומן של הדג ממנה ממצים את השמן. השמן והמתכות הכבדות שהוא מכיל נספגים בגופנו וההצטברות ברקמות של מתכות כמו כספית עלולה לגרום לנזקים.
ברמה האקולוגית-אידיאולוגית, הביקוש הגובר לשמן אומגה 3 הממוצה מגופם של הדגים גורם לדייג מאסיבי, לפגיעה (לעיתים עד כדי הכחדה) במגוון בעלי-חיים ימיים ולנזק בלתי הפיך לאקולוגיה הימית. וברמת ההיגיון הפשוט והבריא – אם אותם דגי ים-צפוני ניזונים בעצמם מאצות מיקרוסקופיות ומקבלים מהן את כמות האומגה 3 הדרושה לבריאותם, אולי עדיף שגם אנחנו פשוט ניגש למקור הטבעי.
מעבר לכך, כחלק מסקירת ספרות רפואית שנערכה בשנת 2014, הוסק כי מקורות אלטרנטיביים להשגת אומגה 3 לגופנו כמו זרעי פשתן, צמח השדה עכנאי, אגוזי מלך או שמן אצות רגיל, אינם מכילים אומגה 3 מסוג EPA ו-DHA אלא רק אומגה 3 מסוג ALA. אולם הבעייתיות היא בכך שתהליך ההמרה בגוף של חומצת השומן ALA לחומצות השומן EPA ו- DHA התגלה כלא אפקטיבי ולכן צריכת אומגה 3 ממקורות צמחיים אלו אינה עונה על צורכי הגוף בצורה מספקת (3).
כמו כן, שמנים המופקים ממקור אצות-ים הם פיתוח יחסית חדש בתעשיית תוספי התזונה. הם מיוצרים בתוך מתקנים מבוקרים ושמורים, בעלי תו-תקן צמחוני ואינם באים במגע עם מזהמים מן האוקיינוס. שמנים אלה מסוגלים לספק ריכוזים גבוהים של DHA ואף באים לידי שימוש בהעשרת מאכלים שונים ותחליפי מזון לתינוקות. הם אף מספקים תחליף הולם לצריכת אומגה 3 גם בקרב אנשים השומרים על כשרות או צמחוניים.
כך שלסיכום, מאחר והתפריט המערבי דל באומגה 3, ואוכלוסיות שונות נמנעות לגמרי או שאינן צורכות מספיק דגי ים צפוני בתזונה, מומלץ מאוד לדאוג להשלמה תזונתית באמצעות תוסף תזונה איכותי כדי להימנע מחוסרים, בפרט עבור כל מי שהשמירה על הבריאות הכללית חשובה לו. אצות ים מיקרוסקופיות מהן ניזונים דגי הים הצפוני עשירות בשתי חומצות השומן החשובות – אומגה 3 מסוג EPA ו-DHA. ניתן לגדל את האצות הללו בסביבה מבוקרת נטולת מתכות כבדות ושאר רעלנים, להפיק מהן בתהליך כבישה קרה שמן עשיר באומגה 3, ובכך להגן עליו מפני תהליכי חמצון.